פסק-דין בתיק בש"א 1706/07

1. המבקשים עותרים להרשות להם לערער על החלטת בית משפט השלום, לפיה אין להתיר להם, במסגרת תביעתם נגד המשיבה, להגיש ראיות נוספות.

התביעה הינה לפי חוק הפלת"ד, עקב תאונת דרכים קטלנית. התובעים הינם עזבון המנוחה, בעלה וילדיה. התביעה התקדמה לשלב שבו הוגשו ראיות הצדדים וניתן צו להגשת סיכומים. או אז הגישו המבקשים בקשה לצרף ראיות אלה: יומנה המקורי של המנוחה, בו רשומים השיעורים הפרטיים שנתנה בשנה עובר לפטירתה, הגשת תצהיר משלים של בעלה בדבר חישוב הפסדים בשל הצורך לטפל באחד מהילדים, תצהיר של רמ"ד השכר באוניברסיטה בה מלמד הבעל ותצהירי הורים שילדיהם למדו אצל המנוחה בשיעורים פרטיים. המטרה בהגשת הראיות הינה להוכיח הפסדי השתכרות של המנוחה ובעלה. 

כאמור, בית המשפט דחה את הבקשה. הודגש השלב בו מצוי המשפט, כי ניתן היה לאתר את הראיות בשלב מוקדם יותר, הגשת הראיות - בשל אופיין - תגרום לסרבול וסיבוך הדיון וכי הבקשה להתיר הגשת תצהירים של הבעל וראש מדור השכר באוניברסיטת בן-גוריון - עניינם הרחבת חזית.

2. הסדר בדין הוא חלק בלתי נפרד מההליך המשפטי. עד כמה יש להקפיד על סדרי הדין מקום שהדין מעניק לבית המשפט שיקול דעת - אינה סוגיה פשוטה. בית משפט קמא נתן משקל רב לכך שלא מדובר בחומר חדש, אלא בראיות שניתן היה להשיגן עוד בשלב בו הציגו המבקשים את ראיותיהם.

בתקופות שונות בית המשפט העליון שם דגש רב בתשובה לשאלה - האם המבקש להגיש ראיות חדשות לאחר שקיבל את תורו, יכול היה להשיג ראיות אלו בשלב מוקדם יותר. המעניין הוא, כי אף ניתן פסק דין ע"י בית המשפט העליון בתקופה האחרונה, לפיו ראוי להעניק במקרה המתאים פחות משקל לסיבת המחדל ויותר משקל לחשיבותן ונחיצותן של הראיות החדשות (ראה, ע.א. 105/05 דהאן ואח' נ' קסון). כך או כך, הנושא עדין, שכן השיקולים של יציבות המשפט, יעילותו וזכויות הצד שהינו המשיב בבקשה לראיות נוספות - בעלי משקל רב. ובכל זאת, ובשל זאת, שיקול הדעת בכגון דא דורש ראיה רחבה של הדברים ואין להכריע בבקשה מעין זו על סמך התשובה לשאלה אחת בלבד. במקרה זה, עסקינן בבקשה להגשת ראיות נוספות טרם מתן פסה"ד ע"י הערכאה המבררת ולא בבקשה המוגשת בפני ערכאת הערעור. אף כאן יש להיזהר מפתיחת שערים רחבה, אך מהצד האחר - שאין המדובר במנעול ללא מפתח.

3. מהן נסיבות המקרה דנא? סבורני, כי לא ניתן להתעלם מכך שמדובר ביומנה של מנוחה, שמיוצגת על ידי עזבונה. מוכן אני להניח, כי ניתן היה, במאמץ, למצוא את החומר. אך דעתי הינה, שבמכלול השיקולים, נכון להתיר למבקשים להביא את ראיותיהם בנדון, כדי ללבן את שיעור ההשתכרות של המנוחה. בהמשך לקו זה, שכן עסקינן במכלול, הייתי מתיר הגשת תצהירי ההורים. בהעדר הסבר מיוחד לאי הימצאותו של יומן המנוחה, ובכדי לאזן את הדברים, יש מקום להטיל הוצאות של ממש על המבקשים. זאת בהתחשב בשלב של המשפט בו הוגשה הבקשה ומתוך הנחה שהחלפת הייצוג של המבקשים תרמה להגשת הבקשה. לשון אחרת, יתכן מאוד שניתן היה להגיש את הבקשה במועד מוקדם יותר או אפילו לייתר את הצורך בהגשתה, על ידי הצגת הראיות במסגרת השלב של הגשת ראיות התובעים. לשם הדיוק, אין בהחלטה זו להביע עמדה בדבר קבילות הראיות ומשקלן אלא קביעה שאין לשלול מהמבקשים להגיש ראיות אלו בשל עיתוי הגשתן. 

שונה דעתי באשר להגשת תצהיר הבעל ורמ"ד שכר של אוניברסיטת בן-גוריון.  טענת המבקשים היא, שכתוצאה מהתאונה המצערת, נפגעה יכולתו של הבעל לקבל דמי מחקר ומענקים מגופים מקצועיים, בשל ההשקעה שעתה עליו להשקיע באחד מילדיו. בית משפט קמא קבע שמדובר בשינוי חזית, וכך עולה מהחומר. השיקולים למתן היתר להרחיב את חזית התביעה אינם חופפים לשיקולים של מתן היתר להגיש ראיות במסגרת החזית הקיימת. לכן, לא הייתי מתערב בנושא זה. 

4.   לאחר עיון בתגובות הצדדים החלטתי לדון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

הנני מקבל את הערעור, כמפורט לעיל, וזאת בכפוף לכך שהמבקשים ישלמו למשיבה סך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, תוך 30 יום. היה והתשלום לא יבוצע - כי אז החלטת בית משפט קמא עומדת בעינה.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, כל צד ישא בהוצאותיו. 

ניתן היום ט"ו בטבת, תשס"ח (24 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים.

000600/07ברע055 דנה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: